למדו את הדרכים השונות להרכיב כונן באובונטו

להתקין כוננים ב־Ubuntu הוא חיוני עבור כל משתמש של Ubuntu, מכיוון שזהו אחד המשימות הנפוצות ביותר לניהול מידע ויישומים. אם נתקלתם בקושי בהתקנת כונן ב־Ubuntu, אל דאגה! במדריך הזה תמצאו את הפתרון.

למדו, בשלבים, איך להתקין כוננים ב־Ubuntu בצורות שונות כדי לחסוך זמן ומאמץ בעבודה עם המערכת שלכם.

המשיכו לקרוא והתחילו להתקין כוננים כמו מומחים!

דרישות מוקדמות

מדריך זה כולל הצגות פעולה ידיים. כדי לעקוב, וודאו שיש לכם מערכת Ubuntu עם כונן חיצוני או מחיצה להתקנה. מדריך זה משתמש ב־Ubuntu 20.04, אך גרסאות אחרות יכולות לעבוד, עם שינויים בשלבים.

קשור:איך להתקין את Ubuntu 20.04 [שלב-אחר-שלב]

התקנת כונן ב־Ubuntu באמצעות ממשק המשתמש הגרפי

תהליך התקנת כוננים ב־Ubuntu יכול להיות מעצבן, אך ממשק המשתמש הגרפי של Ubuntu יכול להקל על העבירה. הדרך הכי מהירה (ולאו דווקא הקלה) להתקין כונן ב־Ubuntu היא להנות מממשק המשתמש של המערכת, שמאפשר למשתמשים לפעול עם המערכת באמצעות ממשק ידידותי למשתמש.

כדי להתקין כונן ב־Ubuntu באמצעות ממשק המשתמש הגרפי, עקבו אחר השלבים הבאים:

1. חברו את הכונן החיצוני שתרצו להתקין למחשב.

2. לאחר החיבור, פתחו את מנהל הקבצים (קבצים) ב־Ubuntu.

קשור:הדרכים הרבות באובונטו למצוא קבצים

3. אתה יכול לאתר את הדיסק או המחיצה שברצונך להרכיב ברשימת ההתקנים המוצגים במנהל הקבצים. הדיסק עשוי להופיע תחת אחר או מחשב.

? אם הדיסק לא מופיע, ייתכן שהוא לא זוהה כראוי על ידי המערכת. נסה לנתק ולחבר מחדש את הדיסק, או בדוק אם יש בעיות חומרה עם הדיסק עצמו.

4. כעת, לחץ על הכפתור הימני של הדיסק ובחר להרכיב מהתפריט ההקשר כדי להרכיב את הדיסק למערכת שלך.

הרכבת דיסק מציינת להקשיבו למערכת הקבצים של המערכת הפעלה שלך, מה שהופך אותו לנגיש לקריאה ולכתיבה.

5. לאחר שהדיסק מורכב, נווט אליו ותהיה לך גישה לתוכן, כפי שמוצג למטה.

עכשיו תוכל לקרוא מהדיסק ולכתוב אליו כמו בכל דיסק אחר במערכת שלך.

6. כעת, לחץ על הסמל ליד שם הדיסק שהורכב, ובחר לפרוץ את ההרכבה כדי להרכיב את הדיסק ממערכת הקבצים שלך.

לפרוץ את ההרכבה מנתק תחיבור בין הדיסק למערכת ההפעלה. בביצוע פעולה זו תוכל להסיר את הדיסק בבטחה מבלי לאבד נתונים או לגרום נזק.

? כאשר דיסק מורכב, המערכת הפעלה טופלת אותו כמכשיר אחסון פעיל ועשוייה לגשת אליו כדי לקרוא או לכתוב נתונים בכל עת. אם תנתק את הדיסק בפשטות, תוכל להפריע לפעולות קריאה או כתיבה בתהליך, מה שיכול לגרום לאובדן נתונים או פגיעה בם.

עיגון דיסקים דרך ה-CLI באובונטו

אם אתה עובד בעיקר בטרמינל, ייתכן שתרגיש שעיגון דיסקים באמצעות ה-CLI באובונטו הוא בתחומך. שימוש ב-CLI יכול להיות יעיל יותר לכמה משימות, בעיקר עבור משתמשים מנוסים שנוחים עם הרצת פקודות וניווט בספריות באמצעות טרמינל.

להלן כמה סיבות, אך לא נקבעות, לשימוש ב-CLI לעיגון דיסק באובונטו:

• עיגון דיסקים דרך ה-CLI מועיל אם אין לך סביבת שולחן עבודה גרפית מותקנת או אם אתה מפעיל שרת בלעדי ממשק משתמש גרפי.
• ה-CLI מאפשר לך לאוטומטזיה של משימות וכתיבת סקריפטים בצינורות CI/CD שיכולים לעגן דיסקים באופן אוטומטי. עיגון דיסקים דרך ה-CLI יכול להיות שימושי למנהלים שנוהגים בין שרתים רבים או ביצוע פעולות תדירות של עגינה/הסרה.

קשור:איך ליצור צינור CI/CD של Jenkins

• ה-CLI מאפשר לך לבצע משימות מתקדמות יותר, כמו ציון אפשרויות עיגון או עריכת טבלת מערכת הקבצים (fstab) לתצורת עיגון אוטומטית.

לכל סיבה שתהיה, עיגון דיסקים דרך ה-CLI באובונטו מאוד מועיל. אז קרא הלאה וראה איך לעגן דיסקים דרך ה-CLI.

עיגון המחיצה

בהנחה שהדיסק USB שלך כבר מחולק למחיצות, שמחלקות את הדיסק לחלקים נפרדים שניתן לטפל בהם כאמור, תעגן את דיסק USB למערכת.

1. הרץ את הפקודה fdisk הבאה כדי לרשום (-l) את המחיצות הנוכחיות של כל הדיסקים המחוברים למערכת שלך.

sudo fdisk -l

דיסקים נקראים tipically לפי שמות ההתקן שלהם, כגון /dev/sda, /dev/sdb, /dev/sdc, וכו'. שמות אלה מתייחסים לדיסקים הפיזיים שמחוברים למערכת, עם sda היוה דיסק הראשון, sdb השני, וכן הלאה.

זהה את המחיצות שברצונך לעקוב ברשימה למטה. במדריך זה, הבחירה היא בדיסק /dev/sdc, אך המקרה שלך עשוי להשתנות.

2. עכשיו שזיהית את התקן שברצונך לעקוב אחריו, עליך ליצור ספריית העקרון להקיש את התקן. הרץ את הפקודה mkdir למטה, אשר אינה מספקת פלט אך יוצרת נקודת תקן עקיפה בשם /mnt/sdc.

sudo mkdir /mnt/sdc

3. לאחר מכן, הרץ את הפקודה mount הבאה כדי לעקוב את המחיצה לנקודת העקרון שלך (mnt/sdc). אין פלט מודפס עם פקודה זו, אך אתה תבדוק מאוחר יותר את כל המחיצות שנעקבו במערכת הקבצים שלך.

כאשר אתה מעקיף תקן או מחיצה לנקודת העקרון, המחיצה משתייכת כמו כל תיקייה אחרת במערכת הקבצים.

sudo mount /dev/sdc /mnt/sdc

4. לאחר שהועבר, הרץ את הפקודה df למטה כדי להציג את כל מערכות הקבצים שנעקבו בפורמט שאפשר לקרוא לבני אדם (-h).

df -h

למטה, תוכל לוודא שהמחיצה נעקבה בהצלחה.

5. לאחר אימות המחיצה שהותקנה, הריצו את הפקודה הבאה ls כדי להדפיס רשימה בפורמט ארוך (-la) של כל תוכן המחיצה שהותקנה (/mnt/sdc).

ls -la /mnt/sdc

אם הכל הוגדר כראוי, תראו את תוכן המחיצה שהותקנה, כפי שמוצג למטה.

6. עכשיו, הריצו את הפקודה הבאה umount, אשר אינה מספקת פלט, אך מנתקת את הדיסק (/mnt/sdc). הניתוק של הדיסקים הוא תרגול טוב כדי למנוע בטעות שינויים בתוכן שלהם.

sudo umount /mnt/sdc

קביעת הגדרת העלאת מחיצות אוטומטית

ייתכן שקביעת העלאת מחיצות למערכת באופן ידני בכל פעם שנגיש אותם תהיה מעצבנת. תנו לעצמכם לחסוך את התסכול על ידי הגדרת עלאה אוטומטית עבור המחיצות שלכם. על ידי הגדרת המחיצה להתחבר אוטומטית, אתם מרוויחים גישה לקבצים במחיצה בכל פעם שאתם מפעילים את המערכת שלכם.

בנוסף, עמידות המחיצה במהלך הפעלות מחדש עשויה להיות מועילה בעת הגדרת שרת או מערכת אוטומטית.

כדי להגדיר מחיצה להתחבר באופן אוטומטי, עליכם להוסיף רשומה לקובץ /etc/fstab. קובץ זה מכיל רשימה של מערכות הקבצים שהוגדרו להתחבר באופן אוטומטי בזמן ההפעלה.

1. פתחו את קובץ ההגדרות /etc/fstab עם עורך טקסט של בחירתכם.

sudo nano /etc/fstab

2. לאחר מכן, הוסיפו את הרשומה הבאה בסופו של /etc/fstab, שמוסיפה את ההוראות הבאות למערכת:

• הרכב את המחיצה /dev/sdc לנקודת ההתקן /mnt/sdc בזמן ההפעלה. ציין את סוג מערכת הקבצים כ-ext4, נקודת ההתקן ברירת המחדל (defaults). הגדר את ערכי ההשקה והעברה (0 0), אשר קובעים את הסדר שבו מערכות הקבצים מוגבלות ונבדקות על ידי יחידת fsck.

/dev/sdc /mnt/sdc ext4 defaults 0 0

3. לבסוף, הפעל מחדש את המערכת; המחיצה תוזרק באופן אוטומטי בעת פעילות המערכת שלך.

יצירת מחיצה

אף שהכוננים שכבר הוזרקו עד כה כבר מחולקים למחיצות, ייתכן ויש לך כונן USB שאינו. תהליך זה נעשה בדרך כלל בעת הגדרת כונן חדש או שוברת מחדש כונן קיים.

כדי ליצור מחיצה בכונן, ניתן להשתמש בכלי כמו gparted ו-fdisk. כלי אלה מאפשרים לך לראות את הפריסה הנוכחית של המחיצות בכונן וליצור, למחוק או לשנות גודל של מחיצות כפי שנדרש.

קשור:איך לנהל אחסון עם GParted ב-Linux

1. הפעל את הפקודה של fdisk לרשומה (-l) את המחיצות הנוכחיות בכל הכוננים המחוברים למערכת שלך.

sudo fdisk -l

הדיסקים נקראים בדרך כלל לפי שמות ההתקן שלהם, כמו לדוגמה /dev/sda, /dev/sdb, /dev/sdc, וכן הלאה. שמות ההתקן אלו מתייחסים לדיסקים פיזיים המחוברים למערכת, עם sda הוא הדיסק הראשון, sdb הוא השני, וכן הלאה.

ברשימת המחיצות למטה, יש לזהות את המחיצה שברצונך להעמיס. במדריך זה, בחרו ב־/dev/sdc (במקרה שלכם זה יכול להיות שונה).

2. לאחר מכן, הפעילו את הפקודה הבאה של parted כדי לפתוח את כלי ה־parted עבור דיסק מסויים. החליפו את /dev/sdc בשם ההתקן האמיתי של הדיסק החיצוני.

? שימו לב ששינוי בטבלת המחיצות של הדיסק יכול להיות סוכן, מכיוון שיכול לגרום לאובדן או פגיעה בנתונים. תהיו זהירים בעת השימוש בכלי ה־parted, ווודאו שביצעתם גיבוי לכל הנתונים החשובים לפני המשך.

sudo parted /dev/sdc

כעת תיכנסו לשוליים אינטראקטיביים של parted, כפי שמוצג למטה. שוליים אינטראקטיביים הם ממשק שורת פקודה שמאפשר לך להזין פקודות ולהשתמש בתוכנה בזמן אמת.

3. הריצו את הפקודה mklabel למטה בשוליים של parted כדי ליצור טבלת מחיצות חדשה מסוג gpt. למערכות מודרניות, GPT היא טבלת מחיצות מומלצת. GPT היא גמישה יותר ותומכת בדיסקים גדולים יותר מהטבלאות המסורתיות של MBR.

קשור:MBR או GPT? איזה סגנון מחיקה להשתמש בו?

mklabel gpt

הקלד כן ולחץ Enter כדי לאשר את יצירת טבלת המחיקה של GPT.

4. כעת, הפעל את הפקודה mkpart הבאה כדי ליצור מחיקה ראשית חדשה בכונן הנבחר, התחלתה בתחילת הכונן (0GB) וסיומה ב-4GB. מחיקות ראשיות הן המקפצים הבסיסיים לכל כונן.

פקודה זו אינה יוצאת פלא, אך המחיקה החדשה תימצא בפועל עם מערכת הקבצים המוגדרת כברירת מחדל (בדרך כלל ext2, ext3 או ext4). בנוסף, המחיקה תקבל את מספר המחיקה הזמין הבא.

mkpart primary 0GB 4GB

5. לאחר שהמחיקה נפורמטת, הפעל את הפקודה quit הבאה כדי לצאת מהשל ה-mkpart.

quit

6. לבסוף, הפעל את הפקודה mkfs.ext4 הבאה כדי לפורמט את המחיקה (/dev/sdc) עם מערכת הקבצים ext4, מערכת קבצים פופולרית למערכות Linux.

שלב זה הוא נחוץ כדי להפוך את הכונן לנגיש מ-Ubuntu.

sudo mkfs.ext4 /dev/sdc

הקלד Y ולחץ Enter כאשר מתבקש לאשר את הפורמט של המחיקה.

סיכום

בין אם אתה אוחסן קבצים חשובים, מעביר נתונים בין מערכות או יוצר גיבויים, זהו מיומנות חיונית להרכיב מחיקות במערכת שלך. ובמדריך זה, למדת דרכים רבות להרכיב מחיקה באופן ידני ב-Ubuntu, כולל הגדרת אוטומטית.

מה לא להרחיב עם הידע שלך בנושא עגינה והתקנת אחסון במחשב שלך? אולי תעמיק קצת יותר בתהליכים של הצמדת והתקנת כרטיס זיכרון EBS למחשב ה Ubuntu EC2 שלך?