איך להתקין ולנהל מכונות וירטואליות ומיכלים

וירטואליזציה ו־מיכלים הם נושאים חמים בתעשיית המחשוב היום. במאמר זה נפרט את הכלים הנחוצים לניהול והגדרת שניהם במערכות Linux.

למעשה, כבר כמה עשורים שהוירטואליזציה עזרה למקצוענים בתחום המחשוב להפחתת עלויות הפעולה ולהגברת חיסכון באנרגיה. מכונה וירטואלית (או VM לקיצור) היא מערכת מחשב מודמת שרצה מעל מערכת אחרת הידועה כמארח.

למכונות הוירטואליות גישה מוגבלת למשאבי החומרה של המארח (מעבד, זיכרון, אחסון, ממשקי רשת, מכשירי USB וכו'). מערכת ההפעלה הרצה על המכונה הוירטואלית נקראת לעתים קרובות מערכת הפעלה אורח.

הרחבות למעבד

לפני שנמשיך, עלינו לוודא שההרחבות לוירטואליזציה מופעלות על המעבד(ים) שלנו. כדי לעשות זאת, נשתמש בפקודה הבאה, כאשר vmx ו־svm הם דגלי הוירטואליזציה במעבדים של Intel ו־AMD בהתאמה:

# grep --color -E 'vmx|svm' /proc/cpuinfo

אין פלט אומר שההרחבות אינן זמינות או לא מופעלות ב־BIOS. במהלך זה ניתן להמשיך ללאן שבא לכם, אך הביצועים ייפגעו באופן שלילי.

התקנת כלי וירטואליזציה ב־Linux

להתחיל, נתקין את הכלים הנחוצים. ב־CentOS תצטרכו את החבילות הבאות:

# yum install qemu-kvm libvirt libvirt-client virt-install virt-viewer

בעוד ב־Ubuntu:

$ sudo apt-get install qemu-kvm qemu virt-manager virt-viewer libvirt-bin libvirt-dev

לאחר מכן, נוריד קובץ ISO מינימלי של CentOS 7 לשימוש מאוחר יותר:

# wget http://mirror.clarkson.edu/centos/7/isos/x86_64/CentOS-7-x86_64-Minimal-1804.iso

בנקודה זו אנו מוכנים ליצור את המכונה הוירטואלית הראשונה שלנו עם המפרטים הבאים:

RAM: 512 מגה־בייט (שים לב כי יש להמשיך לכתוב על פחות 1024 מגה־בייט)
1 מעבד וירטואלי
8 ג'יגה־בייט דיסק
שם: centos7vm

# virt-install --name=centos7vm --ram=1024 --vcpus=1 --cdrom=/home/user/CentOS-7-x86_64-Minimal-1804.iso --os-type=linux --os-variant=rhel7 --network type=direct,source=eth0 --disk path=/var/lib/libvirt/images/centos7vm.dsk,size=8

בהתאם למשאבי החישוב הזמינים על המארח, עשויים להידרש כמה רגעים להפעלת הצופה הווירטואלית. כלי זה יאפשר לך לבצע את ההתקנה כאילו היית עושה אותה על מכונת מתכת רקה.

איך לנהל מכונות וירטואליות בלינוקס

לאחר שיצרת מכונה וירטואלית, הנה כמה פקודות שאתה יכול להשתמש בהן כדי לנהל אותה:

רשום את כל המכונות הווירטואליות:

# virsh --list all

קבל מידע אודות מכונה וירטואלית (במקרה זה, centos7vm):

# virsh dominfo centos7vm

ערוך את ההגדרות של centos7vm בעורך הטקסט המוגדר כברירת מחדל:

# virsh edit centos7vm

אפשר או בטל את האוטומטיות להפעלה אוטומטית של המכונה הווירטואלית (או לא):

# virsh autostart centos7vm
# virsh autostart --disable centos7vm

עצור את centos7vm:

# virsh shutdown centos7vm

לאחר שהיא עוצרה, תוכל לשכפל אותה למכונה וירטואלית חדשה בשם centos7vm2:

# virt-clone --original centos7vm --auto-clone --name centos7vm2

וזהו. מנקודה זו והלאה, ייתכן ותרצה להפנות לדפי האדם של virt-install, virsh, ו־virt-clone למידע נוסף.